אך צר לי לנפץ לכם את האגדה. כמו רבים מאיתנו הייתי רוצה להיות סינדרלה, אך המסלול שתוכנן לי היה קצת אחר… פחות סינדרלה, יותר כמו 101 הכלבים הדלמטיים, רק שלא מדובר בכלבים דלמטיים חמודים אלא ב-101 פעמים שבהם שמעתי לא. כשהייתי קטנה חשבתי שחלומות גדולים יכולים להתגשם בקלות, וכששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה עניתי עם חיוך תמים ועיניים בוהקות - ״שחקנית״. כמובן שלא עלה בדעתי איזו כברת דרך אצטרך לעבור…
אז הלכתי אחרי הלב ונרשמתי ללימודי משחק. אבל המסע שלי רק התחיל - במשך 5 שנים למדתי משחק מכל הסוגים, משחק מול מצלמה, עמידה מול קהל, תיאטרון ומה שלא תרצו, המשכתי ללמוד, הייתי רשומה בסוכנות, ובמקביל מלצרתי בבתי קפה בין הסירובים שקיבלתי מכל אודישן שרק העזתי להגיש אליו מועמדות. כמובן שהמלצרות לא הספיקה, אז הייתה לי השלמת הכנסה בתור בייביסיטרית אצל ילדים.
חייתי חיים כל כך אומללים שהיחידים שקיבלו את כישורי המשחק שלי באהבה הם הילדים המתוקים האלה, שכל מה שהם ראו זה בעיקר את התשוקה הלא ממומשת שלי. המשכתי את המסע הארוך והמייגע הזה, המשכתי את החיפוש העצמי, בתקווה שיום אחד מישהו יראה את מה שיש לי לתת לעולם.
נמשכתי לתחום האימון, נרשמתי ללימודי NLP, והתגלגלתי להיות מנהלת אישית בחברת מיתוג מובילה, שם התחלתי להבין כמה אני מצליחה לגעת בבעלי עסקים, ותוך כמה חודשים ספורים מנכלתי את החברה, ניהלתי צוות עובדים, נגעתי בהמון תחומים שונים של שיווק. אבל מעבר לכל הטירוף הזה - גיליתי את היכולות שבי.
